פסק-דין בתיק ת"א 34204-09-10

התובעת היא בעלת הזכויות בשטח מקרקעין  באזור "מעון".

הנתבעות הינן חברות העוסקות בגידול ושווק של ירקות עלים נקיים.

ביום 8.8.05 נחתם בין התובעת ובין הנתבעת מס' 2 הסכם לפיו השכירה התובעת לנתבעת מס' 2 מבנה בשטח של כ-3,000 מ"ר וחצר בשטח של כ - 5,000 מ"ר. בהתאם להסכם השכירות נקבעו דמי השכירות על סך השווה ל- 2 דולר לכל מטר מרובע במבנה המושכר. היינו, דמי השכירות החודשיים עמדו על סך של 6,000 דולר.

במהלך שנת 2008 הודיעה הנתבעת 2, כי הנתבעת 1 תכנס בנעליה כשוכרת הנכס. בין התובעת לנתבעת 1 לא נחתם הסכם שכירות חדש ובפועל שולמו דמי השכירות על ידי הנתבעת 3.

לטענת התובעת בכתב התביעה, הנתבעות הפרו את הסכם השכירות שעה שלא שילמו את דמי השכירות עבור המושכר, החל מיום 1.1.10 (למעט, תשלום חלקי בגין הרבעון הראשון של שנת 2010).

התובעת מציינת בכתב התביעה כי עד לחודש אוגוסט 2006 שולמו דמי השכירות כסדרם, ובסמוך למועד זה ביקשה הנתבעת 2 הקלה בתשלום דמי השכירות. התובעת, לפנים משורת הדין, הסכימה להפחתת דמי השכירות באופן שדמי השכירות ישולמו עבור 1,500 מ"ר בלבד, אך זאת לתקופה קצובה. התובעת טוענת כי ההנחה ניתנה בפועל עד לחודש פברואר 2008 ומאותו מועד חזרה הנתבעת ושילמה עבור מלוא שטח המבנה.

לטענת התובעת, במהלך חודש נובמבר 2008 הודיעה הנתבעת מס' 2, כי היא מקטינה את השטח בו היא עושה שימוש ב - 817 מ"ר ובהתאם לכך, חויבה מאותו מועד בגין שטח של 2,183 מ"ר.  מספר חודשים לאחר מכן נתברר לתובעת כי הנתבעת מס' 2 עושה שימוש בשטח של 3,000 מ"ר ובהמשך לפגישה שנערכה בין נציגי הצדדים הסכימה התובעת, לפנים משורת הדין, כי עד לסוף שנת 2009 ישולמו דמי השכירות עבור 2,183 מ"ר ומיום 1.1.10 תחזור הנתבעת ותשלם עבור 3,000 מ"ר.

עד לסוף שנת 2009 שילמו הנתבעות את דמי השכירות בהתאם למוסכם בין הצדדים. אולם, מתחילת שנת 2010 חדלו הנתבעות לשלם את דמי השכירות.

לנוכח אי תשלום דמי השכירות, חילטה התובעת ערבות בנקאית  על סך 70,000 ש"ח שניתנה בהתאם להסכם השכירות. לעמדתה של התובעת, סך החובות בגין דמי השכירות, לאחר חילוט הערבות הבנקאית, עמד (נכון למועד הגשת התביעה) על סך 152,922 ש"ח.

לנוכח אי תשלום דמי השכירות, הודיעה התובעת על ביטול הסכם השכירות ודרשה את פינוי המושכר.

הנתבעות טוענות בכתב ההגנה, כי עד חודש אפריל 2006 השתמשה הנתבעת מס' 2 במלוא שטח המושכר. בסוף אפריל 2006 החזירה הנתבעת מס' 2 לתובעת מבנה בשטח 1,500 מ"ר והמשיכה לשכור מבנה בשטח של 1,500 מ"ר ביחד עם החצר. לפיכך, הוסכם בין הצדדים על הפחתת דמי השכירות, כך שיעמדו על סך של 3,000 דולר.

 הנתבעות צירפו לכתב ההגנה תצלום של חוזה שכירות שבו נמחק בקו השטח של 3,000 מ"ר, ובמקום זאת נכתב בכתב יד 1,500 מ"ר.

עוד מפנות הנתבעות למכתב שנשלח מטעם התובעת ביום 20.9.06, בו נרשם: "לאחר שסוכם עם ישראל ברוך ואבנר שהשטח שאתם משכירים מאיתנו, הינו 1,500 מטר..."

הנתבעות טוענות כי הקטנת דמי השכירות לא נעשתה לתקופה מוגבלת בלבד.

במהלך תקופת השכירות הועבר המושכר, בהסכמת התובעת, לנתבעת מס' 1.  לטענת הנתבעות, התובעת ניצלה את סיום פעילותו של מר אבנר ביתאן, שהיה אחד הבעלים והמנהל של הנתבעת מס' 2 ועימו נערכו ההסכמות עד לאותה עת. התובעת העלתה דרישות לתשלום של סכומים שונים, בניגוד למוסכם ובכלל זאת, שלחה חשבוניות בהן צוין כי שטח המושכר הינו 1,500 מ"ר, בעוד שבפועל החיוב נעשה על בסיס שטח של 3,000 מ"ר. לנוכח ההטעיה שבוצעה על ידי התובעת, שולמו דמי השכירות אשר כללו חיובי יתר, כאשר הנהלת החשבונות של הנתבעת מס' 1 לא היתה ערה לכך.

כאשר התגלו החיובים השגויים, הובטח למנהל הנתבעת מס' 1, מר רפאל שלום, כי החשבוניות יתוקנו, חרף זאת, קיבלו הנתבעות חשבוניות שגויות, אשר אינן משקפות את השטח הנכון של המושכר, שעמד על 1,500 מ"ר בלבד.

הנתבעות פנו לתובעת ודרשו את החזר חיובי היתר, אשר עמדו על סך כולל של 246,000 ש"ח. לטענת הנתבעות, בשלב זה החלה התובעת לנקוט בצעדי בריונות, ובכלל זאת בפעולות אלימות של ניתוק החשמל וגרימת נזק כבד לרכוש ולמוצרים של הנתבעת מס' 1. בהקשר זה, מתייחסות הנתבעות לאירוע מיום 6.5.10, בו ניתקה התובעת את החשמל למושכר וכתוצאה מכך הושבתה העבודה במושכר וכמות גדולה של תוצרת חקלאית הושחתה.

הנתבעות טוענות כי בשל התנהלותה הבריונית של התובעת נגרמו לנתבעת מס' 1 נזקים ישירים בגין אובדן תוצרת חקלאית בסך 175,238 ש"ח, וכן נזקים עקיפים בגין העדר אפשרות לעמוד בהתחייבות הנתבעת מס' 1 ללקוחותיה.

הנתבעות טוענות, כי סה"כ יתרת חובה של התובעת לנתבעת מס' 1 - כתוצאה מחיובי היתר, חילוט הערבות הבנקאית, נזקים שנגרמו לנתבעת מס' 1 ותשלומים נוספים ששולמו על ידי הנתבעת מס' 1 -  עומדת על הסך של 465,937 ש"ח.